<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין מתו מוטל לפניו</h1>
<h2>דף ג:</h2>
בפרק בתולה נשאת (כתובות ג' ב') תניא הרי שהיתה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבילות, וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים, ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום. ודוקא אביו של חתן או אמה של כלה דליכא דטרח להו אבל איפכא כגון דמתה אמו של חתן או אביה של כלה לא. אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שנו אלא שנתן מים על גבי בשר אבל לא נתן מים ע"ג בשר מזדבן אמר רבא ובכרך אע"פ שנתן מים על גבי בשר מזדבן. אמר רב פפא ובכפר אע"פ שלא נתן מים על גבי בשר לא מזדבן. ושמעינן מינה דכל היכא דאית ליה פסידא מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה, וכיון שחלה חופתו הוי ליה כרגל לדידיה ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבילות. והיכא דאפשר ולית ליה פסידא קוברין את המת תחלה ונוהג שבעת ימי אבילות, ואח"כ מכניסין את החתן ואת הכלה לחופה ונוהג שבת ימי המשתה מיד, ולא מאחרינן ליה שלשים כשאר נישואין כיון דטריח ליה וקאי עלויה דמילתא. ובעל הלכות כתב בשאר קרובים מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג שבעת ימי אבילות ואח"כ נוהג שבעת ימי המשתה. וכן כתב הרב ר' יצחק בן גיאת ז"ל. גם זו טעות היא, שלא אמרו בועל בעילת מצוה אלא להתחיל בשבעת ימי המשתה כדי שיחול עליו שמחת רגל שלו וידחה אבילות דלאחר קבורה מקמי רגל דמעיקרא, הא כל מקום שנוהג אבילות ברישא אינו נכנס לחופה ואינו בועל שלא יפסיק בחופתו, וכל שכן לדברינו דאסרנו תשמיש המטה למי שמתו מוטל לפניו.
והיכא דנוהג שבעת ימי המשתה ברישא, לא נקיט מנין שלשים אלא משבעת ימי אבילות, ולא דמי לקוברו ברגל שעולה למנין שלשים ואינו מונה שבעה אלא לאחר הרגל כדבעינן למימר קמן, דהתם משום דנהגא מצות שלשים ברגל הוא אבל שבעת ימי חופה מותר הוא בגיהוץ ותספורת משום מלך ביפיו תחזינה עיניך, הלכך לא סלקי ליה כלל. ומנא הא מלתא דאמור רבנן חופה כרגל, כדתניא (מו"ק ז' ב') וביום הראות בו יש יום שאתה רואה ויש יום שאין אתה רואה מכאן אמרו חתן שנראה בו נגע נותנין לו כל שבעת ימי המשתה לו ולאצטליתו ולכסותו, וכן ברגל נותנין לו כל ימי הרגל.
(כתובות ד' א') אמר מר הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים, מסייע ליה לר' יוחנן דאמר אע"פ שאמרו אין אבילות במועד אבל דברים שבצינעא נוהג, ובעינן למכתבה קמן.
